Skip to content

מאפייני הדיווח החשבונאי וכללי חשבונאות מקובלים

30/06/2010

מאפייני הדיווח החשבונאי וכללי חשבונאות מקובלים

דיויד שוגרמן David Sugarman

על פי סיכומי הרצאות במימון וחשבונאות

מטרות המידע הפיננסי והחשבונאי

א.      לברר מצב פיננסי

ב.      לעקוב אחר שינויים במצב הפיננסי

ג.        ביצועים עסקיים

מי עושה שימוש במידע הפיננסי?

בין היתר: משקיעים, בעלי מניות, נושים (כגון נותני אשראי), ההנהלה (מעין פיקוח עצמי), דירקטוריון (פיקוח על ההנהלה), הרשויות, עובדים וספקים.

החשבונאית הפיננסית נועדה להציג את הנתונים כלפי חוץ ולא כלפי פנים, ולכן הכללים נוקשים יותר. בעלי מניות פוטנציאליים – זקוקים למידע לשם הערכת כדאיות ההשקעה.

הרשויות – כגון מס הכנסה, רשות ההגבלים העסקיים וכו'.

ספקים – נדבר בהמשך על כך שהחברה יכולה לבצע עליהם מניפולציות, דרך הדוחות הכספיים, מתוך ידיעה שהספקים קוראים את הדוחות. למשל, קוקה קולה הפרטית מחויבת לתת את דוחותיה לקוקה קולה העולמית (הספק). קוקה קולה תרצה להסתיר כמה שיותר את הרווחיות, כדי שקוקה קולה העולמית לא תעלה את מחיריה.

משקיעים פוטנציאליים ומעריכי שווי – בכך נעסוק במרבית הקורס.

סוגי הדוחות הכספיים

  1. המאזן – מציג מצב פיננסי בזמן נתון.
  2. דוח רווח והפסד – מתאר התרחשות בתקופה מסוימת עד לתאריך נתון.
  3. דוח תזרים מזומנים – התאמה של דוח רווח והפסד למונחים של כסף. הדוח מפצל את הרווחים לרווחים שהפכו לכסף אמיתי, הן תזרימי מזומנים שנבעו מפעילות השקעה והן תזרימים שנבעו מפעילות מימונית של העסק.
  4. דוח על שינויים בהון העצמי.
  5. דוחות משלימים – אלו דוחות שחובה לפרסם בחברות ציבוריות וביניהם:
    1. דוח הדירקטוריון – מטרת הדוח (כפי שהתכוונה רשות ני"ע) היא שהדירקטוריון יספק אינפורמציה שלא מופיעה בדוחות הכספיים. בפועל, לרוב מסתפקים במינימום דיווח ומעתיקים חלקים שלמים מתיאור עסקי התאגיד.
    2. סקירת הנהלה – בעיקר בבנקים (אינפו' שלא כלולה בדוחות החשבונאיים).
    3. דוח המבקרים – דף אחד, בדר"כ אישור סטנדרטי של הרו"ח לתקינות הדוח הכספי. למרות הבדיקה, האחריות לנכונות הדוחות מוטלת על ההנהלה.
    4. דוח תקופתי לרשות ני"ע – "דוח ברנע", דוח שמתאר את עסקי התאגיד.

הדוחות המשלימים אינם חלק מהפן החשבונאי. רוה"ח אמנם מאשר את ארבעת הדוחות, אך אין מדובר באימות גורף – רוה"ח מוודא שאין סתירות מהותיות לאמור בדוחות האחרים. אם תהיה סתירה הוא יפנה את תשומת לב ההנהלה לכך, אך אין לו סמכות לכפות את דעתו.

דוגמאות לדוחות ניתן למצוא ב:

אתר המאיה – מערכת אינטרנט להודעות החברות – http://maya.tase.co.il (של הבורסה).

אתר מערכת המגנ"א – מערכת ההפצה של דיווחי החברות – http://www.magna.isa.gov.il/ (של רשות ני"ע).

דוגמא: דוח אסם (2005)

חלק א – דוח ברנע.

חלק ב – דוח הדירקטוריון (בדר"כ חזרות על דוח ברנע).

חלק ג – דוחות כספיים.

חלק ד – פרטים נוספים על התאגיד.

דוח המבקרים

רוה"ח בודק שאין טעויות מהותיות. לגבי טעויות מינוריות – אין עליו אחריות. הדוח נערך לפי פורמט קבוע וכשיש סטייה מהפורמט הרגיל מבינים שיש בעיה. רוה"ח אינו בודק את דוחות כל החברות שבקבוצת החברות של חברת האם, אלא במידת הצורך מפנה לחוות דעת של רואי חשבון אחרים. רוה"ח יכול להחליט לבדוק מחדש את הדוחות של התקופה הקודמת, למשל אם התחלף רואה החשבון. לחילופין, הוא יכול גם לכתוב בדוח שהוא מסתמך על בדיקת רוה"ח הקודם.

דוגמאות לחריגות מהנוסח הסטנדרטי:

  1. בדר"כ סקירת רוה"ח המבקר מסתיימת במילים "אנו סבורים שביקורתנו ודוחות רואי החשבון האחרים מהווים בסיס נאות לחוות דעתנו". אם למשל הלקוח מונע מרוה"ח לבצע את עבודתו ולא מספק מסמכים, מונע גישה או כל דבר נדרש אחר – רוה"ח יכניס זאת לפסקה הנ"ל ויציין שאינו מסוגל ליתן את חוות דעתו. מחשש זה יש להניח שהחברה תסכים לשתף פעולה.
  2. בדר"כ מצוין כי "הדוחות הנ"ל משקפים באופן נאות את המצב הכספי בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים מכל הבחינות המהותיות". זוהי פסקת הגבלת האחריות של רואה החשבון לגבי טעויות מינוריות. למשל, חוב לספק שסווג כחוב לעובד שנוצר כתוצאה משגיאות של החברה, לא מהווה טעות מהותית. הכל כמובן תלוי בהקשר.
  3. לעיתים מופיעה פסקת הגבלת אחריות נוספת כדוגמת הפניה לביאור שעוסק בתביעה תלויה ועומדת. הביאור מבהיר כי המצב הפיננסי של החברה תלוי באירוע חיצוני אחר. נכון למצב הנוכחי חוות הדעת תקינה, אולם המצב עלול להשתנות בצורה דרסטית באם תביעה כנגד החברה תתקבל וכולי.

מתוך הדוח השנתי של אסם לשנת 2005 –

המאזן

התצוגה: נכסים מימין והתחייבויות והון משמאל.

סך השווי של כל הנכסים שווה לסך ההתחייבויות וההון.

לעיתים יופיעו במאזן נתונים לגבי החברה המאוחדת ולגבי החברה האם/המדווחת באותו דוח.

מאזן החברה "סולו" מתייחס למספרים ששייכים לישות המשפטית המדווחת בלבד.

הדוח המאוחד מחבר את כל היתרות של כל החברות בקבוצה בחיבור אריתמטי פשוט, בתנאי שהן מוחזקות בשליטתה של החברה האם. שליטה היא בדר"כ מעל 50% אך יש מקרים נוספים שבהם גם שליטה של מעל 20% תחשב כשליטה לצורך האיחוד (לפי ההגדרה החשבונאית שנלמד בהמשך).

לדוגמא: בחברה אם (שלה 100 ₪ מזומן) שמחזיקה ב-70% מהבת (שלה 100 ₪ מזומן), הדוח המאוחד יציג את סך המזומנים של שתי החברות במלואם (200 ולא 170).

בדוגמא ישנם נתונים לסוף שנת 2005 וסוף שנת 2004. בפועל, לא מסתפקים בנתונים של שנה אחת אחורה, ובדר"כ מבצעים השוואה על פני מספר שנים אחורה בצורה עצמאית (ע"י הוצאת דוחות נוספים).

המאזן מסודר בקשר לוגי – בדר"כ לפי רמת הנזילות של הסעיף.

הגישה הנפוצה יותר היא להתחיל מהנכסים הנזילים ביותר לנכסים ארוכי הטווח.

רכוש שוטף:

כל הנכסים שזמן המימוש שלהם הוא עד שנה או עד מחזור עסקים אחד (למשל אצל קבלנים) –

א.      מזומנים ושווי מזומנים – כולל נכסים פיננסיים שזמן פירעונם עד 3 חודשים (למשל: פק"מ, תפ"ס ומק"מ, לא כולל שיקים של לקוחות).

ב.      השקעות לזמן קצר – מניות, אג"ח, פקדונות שזמן פירעונם עד שנה.

ג.        לקוחות – חובות פתוחים של לקוחות – שיקים ואשראי פתוח. יש לשים לב שהמספר נקבע לפי הסכום שאנו סבורים שנצליח לגבות, ללא חובות מסופקים (כאלו שיש ספק אם נצליח לגבותם). [בסעיף הביאור מרחיבים את החישוב].

ד.      חייבים ויתרות חובה – תשלומים מראש לספקים; מקדמות מס הכנסה ששולמו ביתר; הלוואות לעובדים; חוב פתוח של בעל השליטה; מע"מ; תשלומים מראש לשכר דירה (התמורה טרם סופקה).

חייבים אחרים = החברה חייבת לדווח על הקבוצות המהותיות. אי אפשר לפרט את כל החייבים וכל סכומי החובה לכן מקבצים את כולם לקבוצה אחת שיוצרת סכום משמעותי. חברות מנצלות זאת ומשנות את הסיווג של חייבים מסוימים למהותי/לא-מהותי. למשל, אפילו חוב בסכום גבוה שלא רוצים להציג בנפרד את בעליו – ניתן להציג במאוחד ע"י צירופו לקבוצת החייבים האחרים.

ה.      מלאי – כמה עלה המלאי הקיים (ולא כמה ששילמנו עבורו). בחברת שיווק מדובר בסכום הקנייה, אך בחברה מייצרת זה כולל הוצאות של ייצור המלאי – חומרי גלם + הוצאות ייצור + שכר עבודה + פחת וכיו"ב. בדוגמא: חומרי גלם, חומרי אריזה, תוצרת גמורה ואפילו "מלאי בדרך" – מלאי שנמצא בהובלה. מלאי כולל כל דבר שניתן לשייך באופן ישיר למלאי. זה מותיר פתח רחב להקצאות ולסיווג [למשל, חשמל ששייך לייצור ולא להוצאות שוטפות].

השקעות ויתרות חובה לזמן ארוך:

א.      בחברות מוחזקות – בדוח המאוחד אם אין לנו חברות נוספות שאין לנו שליטה בהן, יהיה רשום אפס. בדוח הסולו – מחברים את ההון העצמי של כל הבנות. החלק של החברה האם בהון של כל הבנות מהווה את המספר 'בחברות המוחזקות'.

ב.      עודף יעודה על התחייבות בשל סיום יחסי עובד מעביד – עתודה היא רזרבה רישומית בלבד לתשלום התחייבות עתידית. חברות רבות מעדיפות להפקיד מראש את הכסף בקרן פיצויים או בביטוח מנהלים, במקום 'לזכור' שהחוב קיים. זוהי יעודה לפיצויי פיטורין. יעודה היא כסף שכבר הקצינו בגין ההתחייבות של העתודה. במאזן נראה את הנטו. מטבע הדברים, בסוף השנה נגלה כי אנו חייבים יותר/פחות ממה ששמנו בצד. בדוגמא: ישנו עודף יעודה (שיכול לקרות בשל עליית שערי מניות, עובד שעזב בטרם עת וכו').

ג.        השקעות ויתרות חובה אחרות – במילים "יתרות חובה" אין הכוונה לחוב שלנו אלא שחייבים לנו. למשל: הלוואות ופקדונות לזמן ארוך; הוצאות שהוצאנו מראש (שכר דירה) וכיו"ב.

רכוש קבוע:

כולל את כל הנכסים המוחשיים שמשמשים לייצור הכנסה – מכונות, מקרקעין, כלי רכב, משאיות, מחצבים. רכוש שאפשר לראות בעין ולא קניין רוחני. לא מדובר בשווי הרכוש הקבוע או בכמה ניתן לממשו, אלא בעלות המופחתת (נלמד בהמשך).

רכוש אחר:

רכוש לזמן ארוך בלתי מוחשי – קניין רוחני (מוניטין, פטנט, מותג, ידע ואי תחרות, ציוד לפרסום וקידום מכירות ועוד). יש כללים מאוד ברורים לאופן החישוב.

דוח אסם 2005 – המשך

הצגנו את צד הנכסים במאזן. ראינו כי ישנו דוח חברה ודוח מאוחד שכולל גם את הנתונים המאזניים של חברת האם וגם 100% מהנתונים של כל החברות הבנות (שיש עליהן שליטה). אפילו מדובר בחברות שהן בשליטה של 60% – המספרים בדוחות יכללו 100% מערכי הבנות.

סדר התצוגה: מהנכסים הנזילים ביותר ועד לנכסים הקבועים.

נתוני השוואה: שנה אחורה.

נעסוק בצד ההתחייבויות – שוב ישנם שני טורים לדוחות החברה ושני טורים לדוחות המאוחדים (כולל נתוני השוואה לשנה אחורה).

סדר התצוגה: מהתחייבויות שוטפות (שטווח הפרעון שלהן עד שנה) להתחייבויות ארוכות טווח וסעיפי הון.

התחייבויות שוטפות

אשראי מתאגידים בנקאיים ומאחרים – למשל, אשראי בנקאי והלוואות on-call (הפוך מפק"מ). חלויות שוטפות של הלוואות לטווח ארוך – על פי הביאור מדובר בכל התשלומים שאנו אמורים לשלם בגין הלוואות לטווח ארוך, שמועד הפרעון שלהם צפוי להתבצע בשנה הקרובה. כלומר, כאן מתחשבים בחלק של ההלוואות שהוא "קצר טווח". הרציונל הוא בכך שנוכל לראות את הזרם הכספי שייתכן שהחברה תצטרך לפרוע באופן מיידי במהלך השנה. החשש הוא שמא תיקלע החברה למשבר נזילות אם אין כסף מיידי לפרוע את אותה הלוואה.

ספקים ונותני שירותים – אלו סעיפים תפעוליים, קרי חובות של הפירמה בגין הפעילות העסקית. למשל: חובות פתוחים, שיקים שטרם נפרעו. כזכור, בסעיפי חובות הלקוחות 'ניכינו' חובות מסופקים (שיש ספק אם החברה תצליח לגבותם). בניגוד לכך, בסעיף הזה מציגים את כל החובות שהחברה חייבת, גם אם יש כוונה שלא לשלמם במועד.

זכאים ויתרות זכות – כאן מדובר בזכאים לכסף מן החברה וביתרות זכות שלהם אצל החברה (מה שהחברה משלמת). כאן יכולים להסתתר גם סעיפים לא-תפעוליים. יש יתרות זכות שהן חלק אינטגרלי מהפעילות העסקית, כגון: מס הכנסה, עובדים ומוסדות בגין שכר, מוסדות אחרים (מע"מ/עיריות), הפרשה לחופשה והבראה. לעיתים תופיע יתרת חוב לבעל שליטה – זה בדר"כ לא תפעולי, ויש לכך סיבה מימונית. [הסיווג הזה יהיה קריטי בהערכות שווי].

זכאים אחרים = אנשים שחייבים להם כסף אך לא ברור מי עומד מאחוריהם (לעיתים מדובר בהסוואת הלוואות של בעלי שליטה).

התחייבויות ארוכות מועד

הלוואות מבנקים

התחייבויות ארוכות מועד אחרות – כגון אג"ח (נדרש תיאור של הריבית וכו').[1]

מסים נדחים – כללי החשבונאות לגבי הכרה בהוצאות/הכנסות אינם מקבילים לכללי מס הכנסה. תיתכן הכנסה "חשבונאית" שלא מוכרת כהכנסה לפי מס הכנסה, ובעיקר תיתכן הוצאה חשבונאית שאינה מוכרת כהוצאה לפי כללי מס הכנסה. לכן ההכנסה הרשומה בדוח הכספי יכולה להיות שונה מההכנסה המוצהרת למס הכנסה, וייתכנו מצבים שבהם החברה תייצר רזרבה למס הכנסה [למקרה שמס הכנסה יבקש בהמשך כסף נוסף בגין ההכנסה/הרווח שרשמנו בדוח השנה].

דוגמאות: הפרשה לחובות מסופקים. לקוח שחושדים שלא ישלם לנו, החברה רושמת הוצאה – מעין הפסד של אותו חוב. מס הכנסה לא יתחשב בהפסד, אלא אם כן החברה תוכיח שהחוב אבוד (ולא מסופק). בינתיים מס הכנסה לא מוכן להכיר בהוצאה, ולכן יש סתירה בין הכללים החשבונאיים למס הכנסה.

הוצאת פחת. לפי כללי החשבונאות רושמים הוצאת פחת שהיא בדר"כ נמוכה יותר משיעור הפחת שמס הכנסה מאפשר להכיר בו. (למשל, מחשבים מופחתים אחרי 3 שנים לפי מס הכנסה ו-5 שנים לפי הכלל החשבונאי). המשמעות היא שיווצר לנו רווח גבוה יותר לפי כללי החשבונאות לעומת מס הכנסה. לשם כך יש לייצר רזרבה כי בעוד 3 שנים נסיים להפחית את המחשב לצורכי מס, אבל חשבונאית יישאר איזשהו רווח (לא סיימנו להפחית). אם רשמנו הוצאה יש לרשום גם את השפעת המס של אותה הוצאה ולהיפך. דהיינו, זה לא כסף שבאמת חייבים לשלם למס הכנסה היום, אלא בסה"כ פעולה רישומית שמטרתה "לתקן" את תשלום המס לפי כללי החשבונאות לתשלום המס שמחייב מס הכנסה.

זכויות המיעוט

לפי הכללים החדשים סעיף זה יסווג כחלק מההון ולא כמעין התחייבות.

זכויות המיעוט נרשמות בדוח המאוחד בלבד.

ראינו שלחברה בת שמוחזקת ב-60% מתייחסים בדוח המאוחד כאל 100% לעניין החובות וההכנסות.

בסעיף זכויות המיעוט, סעיף של שורה אחת, רושמים את חלקו של המיעוט בנכסים ובהתחייבויות (כלומר מפחיתים 40% של בעלי מניות המיעוט בבנות)[2].

התחייבויות מותנות, התקשרויות ושעבודים

סעיף ללא מספר.

הפניה לביאור בלבד.

סעיפי חובות שלא מכמתים בכסף אך לפי כללי החשבונאות יש להזכירם (תביעות תלויות ועומדות שסיכויי ההצלחה בהן אינם ברורים, ערבות שלא ברור האם תחולט וכיו"ב).


[1] לפי הכללים החשבונאיים החדשים יופיע בעתיד גם השווי הכלכלי של החוב. אם לא יופיע במאזן גובה החוב לפי השווי הכלכלי האמיתי, יש לרשום מהו הערך הנוכחי של החוב בביאורים (כלומר, לא המספר שמופיע בלוח הסילוקין אלא השווי של החוב בערכו הנוכחי).

[2] בתקינה הבינ"ל סעיף זה נתפס כבעלי הון נוספים שאינם בעלי הון של החברה המדווחת.

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: