Skip to content

עסקים קטנים – SMB – מושגי יסוד בחשבונאות

03/01/2010

עסקים קטנים – SMB – מושגי יסוד בחשבונאות

דיויד שוגרמן – David Sugarman

 

מבוא

 מהות החשבונאות:

החשבונאות הינה מדע העוסק בתורת הדיווח. מטרת החשבונאות היא לספק מידע כספי כמותי על הפירמה, למשתמשים בו.

 המשתמשים:

  1. המנהלים: על מנת לקבל החלטות נכונות הם זקוקים למידע על הפירמה.
  2. בעלי המניות: משקיעים קיימים ופוטנציאליים זקוקים למידע על הפירמה.

א.               השקעה- האם רצוי להשקיע בפירמה?

ב.                בקרה- לוודא האם המנהלים מבצעים עבודה ראויה?

  1. מלווים (בנקים): מעונינים לדעת את יכולת הפירמה לעמוד בהתחייבויותיה.
  2. לקוחות: מעונינים לדעת את יכולת הפירמה לספק את הסחורה.
  3. ספקים: מעונינים לדעת את יכולת הפירמה לעמוד בתשלומים.
  4. עובדים (ארגונים): מעונינים לדעת את יכולת הפירמה להמשיך להעסיקם ולשלם משכורת.
  5. מוסדות:

קיימים גופים שלטוניים הזקוקים למידע על הפירמות:

א.               מ"ה (מס הכנסה)- מעוניין לדעת אם דו"ח המס שהוגש הוא נכון ונעשה עפ"י חוק.

ב.                מע"מ (מס ערך מוסף)- מעוניין לדעת האם הדיווחים היו נכונים.

ג.                 בטל"א (ביטוח לאומי).

ד.                משרד התמ"ס (התעשייה והמסחר).

ה.               ועוד…

  1. פירמות מתחרות.

 מהו רואה החשבון?

 המטרה הבסיסית של רואה חשבון שהוא הצד שמייצג את בעלי המניות של החברה. הוא גורם אובייקטיבי שאמור לפקח שהשפה שבה השתמשו בעלי המניות היא תקפה. חשוב לזכור שתפקידו הבסיסי של רואה חשבון זה להיות דמות אובייקטיבית, לייצג את החוק , לבקר את הדו"חות הכספיים, לוודא שאין רמאויות ושהדו"חות הכספיים מגבים את האינפורמציה הרלוונטית ובסופו של התהליך לחתום על הדוחות הכספיים שנערכו לפי כללי חשבונאות מקובלים. חשוב לזכור שרואה חשבון אמור להיות דמות אובייקטיבית, למרות שנשכר ע"י בעלי המניות של החברה.

כיום תפקיד רואה החשבון השתנה. בעבר, באופן בסיסי, תפקידו היה לבקר ולערוך את הדו"חות הכספיים.כיום, עם התפתחות השוק, נוטים לשכור רואי חשבון לא רק לתפקידי ביקורת אלא גם לייעוץ פיננסי, מיסוי,וכו.

 התהליך החשבונאי:

התהליך החשבונאי מתחלק לארבעה חלקים:

  1. 1.    מדידה חשבונאית:

א.    רישום באופן שוטף של העסקאות במהלך השנה (מערכת הנהלת החשבונות של החברה).

ב.     מיון ופריסה בסוף תקופה- בסוף כל תקופה מוציאה הנה"ח מאזן בוחן (רשימת יתרות של כל החשבונות).

  1. 2.    הרכבת הדו"חות הכספיים:

יש 4 דו"חות בסיסיים להם פורמט קבוע, כללים קבועים כדי לא להטעות את הקוראים אותם. הדוחות הכספיים העיקריים הם: מאזן, דו"ח רווח והפסד, דו"ח על השינויים בהון העצמי ודו"ח תזרים מזומנים.

א.    דו"ח מאזן- BALANCE SHEET:

דו"ח שבנוי משני טורים:

       א. סיכום כל נכסי החברה;

       ב. סיכום כל התחייבויות החברה.

ההפרש בין הנכסים להתחייבויות נקרא הון עצמי.

דו"ח מאזן

 

200 נכסים

התחייבויות 100

 

100

 

הון עצמי *

* הון עצמי = נכסים – התחייבויות.

במקרה שלנו 100.

ההבדל בין מאזן לשאר הדו"חות הוא שנקודת הזמן של מאזן היא ליום ספציפי, למשל- 31/12/05. אם נעשה מאזן יום לפני זה- זה יהיה שונה. בחברות פרטיות מאזן נעשה פעם בשנה ב-31.12. לעומת זאת בחברות ציבוריות המאזן הוא לתום כל רבעון.

 ב.               דו"ח רווח והפסד- INCOME STATEMENT:

הדו"ח הנ"ל, כשמו כן הוא, מודד את הרווח וההפסד של החברה: הוא לוקח את סה"כ הוצאות וסה"כ הכנסות של החברה ומודד אותן. במידה ויש יותר הוצאות מהכנסות יהיה הפסד,ולהפך רווח. מה שמיוחד בדו"ח רווח והפסד הוא שבניגוד למאזן שנכון לנקודה ספציפית הרי שדו"ח רווח והפסד  לא מדבר על נקודה ספציפית אלא תקופה ספציפית.

לסיכום: סה"כ הכנסות של החברה – סה"כ הוצאות של החברה = רווח של החברה.

 ג.     דו"ח תזרים מזומנים – CASH FLOWS STATEMENT:

בניגוד לדו"ח רווח והפסד שרישום הכנסה או הוצאה לא דורשת קבלת כסף או תשלום כסף  בדוח תזרים מזומנים ניכלול רק כספים ששולמו או התקבלו בפועל. חשוב לזכור– בדומה לדו"ח רווח והפסד- מדובר בתקופה. מבחינת הדו"חות, הדו"ח היחיד שנכון לנקודת זמן ספציפית הוא מאזן.

דו"ח תזרים מזומנים ל-6 חודשים ול- 12 חודשים יהיה שונה.

 ד.     דו"ח על שינויים בהון העצמי – CHANGE INQUISITION OF THE FIRM:

זהו דו"ח שמפרט את השינוי בהון העצמי שהיה בשנה ההאחרונה כגון רווח או הפסד חלוקת דיבידנד וכו. 

ביאורים לדוחות:

הדו"חות מלווים בביאורים נרחבים, שהם חלק בלתי נפרד מהדו"חות. חברות פרטיות מפרסמות את הדו"חות שלהן פעם בשנה, הנכונים לתאריך 31/12. חברות ציבוריות, מכיוון שערך המידע שלהן הוא קריטי, מפרסמות דו"חות כספיים פעם ב- 3 חודשים, והדו"ח הכספי לסוף השנה יהיה המפורט ביותר.

דו"חות כספיים לעולם לא מפורסמים בתאריך 31/12, אלא מפורסמים מספר חודשים לאחר סיום השנה, על מנת לאפשר לרואה החשבון לבקר את הדו"חות הכספיים.

  1. ביקורת חיצונית: רואי חשבון חיצוניים מבצעים ביקורת ומחווים דעתם על המידע המופיע בדו"חות הכספיים. חוות הדעת של רואי החשבון מופיעה בדו"ח המבקרים.
  2. 4.    ניתוח הדו"חות.

 

הנחות היסוד הסביבתיות

1. הנחת הישות הנפרדת- עקרון האמן (אישיות משפטית נפרדת):THE SEPARATE ACCOUNTING ENTITY ASSUMPTION

ההנחה הזו אומרת שיש הפרדה בין החברה- הישות שאנו עורכים את הדו"חות הכספיים עבורה- לבין בעלי המניות של החברה/ בעלי החברה. מבחינה חשבונאית ההנחה שהחברה ובעלי החברה הם שונים. משמעות הדבר היא שבעל החברה לא יכול לבוא ולהחליט לקחת מזומנים או נכס אחר מהחברה עצמה כי החברה מבחינתו היא משהו אחר.

חברה בע"מ– בעירבון מוגבל- היא חברה שהנושים שלה לא יכולים לגבות את החובות של החברה מבעלי המניות (מעבר לסכום מסוים).

בעלי חברה

חברה X

נושים Y

  2. הנחת העסק החי (הנחת ההמשכיות) – The Going Concern Assumption:

הדו"חות הכספיים ייערכו מתוך הנחה שהתאגיד ימשיך לפעול בעתיד הנראה לעין. אם עקרון זה מבוטל, אזי הכללים משתנים ויש להציג את כלל הנכסים וההתחייבויות בערכי מימוש. גילוי דעת מס' 28 מציג כל מיני סממנים שעלולים להוביל למסקנה שהנחת העסק החי אינה תקפה יותר (תזרימי מזומנים שליליים, הון עצמי שלילי וכו'). במקרה ואחד הסממנים לא תקין, יש הנחיות לרואה החשבון מה הוא צריך לרשום בחוות הדעת שלו. אזהרת עסק חי אומרת שיכול להיות שהעסק יתמוטט.

 3. הנחת יחידת המדידה הכספית – The Monetary Unit Assumption:

הדו"חות הכספיים ייערכו במטבע אחיד. לא יהיו חצאי דו"חות בשקלים או חצאי דו"חות בדולרים; באופן אחיד רק בשקלים או רק בדולרים, כדי לא לבלבל את הקוראים. אם עובדים בשני סוגי מטבעות עדיין יתורגמו המספרים לשקלים או לדולרים. יש חברות שיכולות לדווח בדולרים ויש חברות שיכולות לדווח בשקלים.

 4. הנחת התקופה החשבונאית – The Accounting Period Assumption:

זהו כלל פשוט שאומר שאנו מדברים על תקופה קבועה. הדיווח יהיה לגבי תקופת זמן שנבחרה, תקופת זמן קבועה והחשיבות היא לשמור על עקביות: אם החברה קבעה לדווח מינואר עד דצמבר בשנה הראשונה, כך ידווחו גם בשנים הבאות לאחר מכן. לא יוכלו לדווח שנה אחת רבעונית ושנה אחת שנתית, כדי לא ליצור הבדלים בין התקופות.

העקרונות החשבונאים המקובלים  GAAP–

GENERAL ACCEPTED ACCOUNTING PRINCIPLES

1. עקרון העלות ההיסטורית (The Historical Cost Principle):

על פי עקרון העלות ההיסטורית, כל פריט העונה על ההגדרה של אחד מהחלקים המרכיבים את הדו"חות הכספיים, ואשר עומד בקריטריונים הנדרשים להכללתו בהם, יירשם במערכת המידע החשבונאי בתאריך האירוע שבו נוצר הפריט, בגובה הסכום (העלות) הכספי שהיה כרוך ביצירתו. גם לאחר תאריך האירוע, הפריט ימשיך להיות רשום במערכת המידע החשבונאי, באותו סכום מקורי (היסטורי) שבו נרשם מלכתחילה. כלומר, לא משערכים נכס לשווי הוגן כלפי מעלה, אלא רק בעת ירידת ערך (רכוש קבוע רק אם תמידי ולא זמני).

 חריגים:

א.     ניירות ערך בבורסה: לגביהם לא יהיה ויכוח, זה המחיר. קניתי נכס בבורסה- במחיר 100 ₪. נניח שבסוף שנה שווי השוק הוא 110 ₪ במקרה כזה נציג 110 ₪.

ב.      אינפלציה גבוההכיום פחות רלוונטי: אם קניתי נכס ב- 100 ₪ ויש אינפלציה של 10% אחוז, לא משאירים את המחיר בעלות ההיסטורית אלא מתאימים את זה ל- 110 ₪ וזה עדיין יישאר צמוד למדד. אינפלציה היא עלות היסטורית מתואמת.

ג.  

50

ירידת ערך: נכס נקנה ב- 100 ₪

נניח שקנינו נכס ב- 100 ₪. יום אח"כ ערכו ירד ל- 90 ₪. במקרה כזה נציג 90 ₪-עיקרון השמרנות

  2. עקרון ההכרה בהכנסה THE REVENUE REALIZATION PRINCIPLE)     )

החשבונאות בנויה לתקופה מסוימת, זמן מסוים. מתי צריכה חברה לדווח על הכנסה שהיא מקבלת לתקופה מסוימת?

על פי עקרון זה יש להכיר בהכנסה בשלב המוקדם ביותר במהלך המחזוריות התפעולית של הישות החשבונאית, שבו מתמלאים מספר  קריטריונים:

  • הישות העבירה לקונה את הסיכונים והתשואות המשמעותיים הנגזרים מהבעלות על הסחורות.
  • הישות אינה שומרת מעורבות ניהולית נמשכת ואינה שומרת שליטה אפקטיבית על הסחורות שנימכרו.
  • סכום ההכנסות ניתן למדידה באופן מהימן.
  • צפוי שההטבות הכלכליות הקשורות לעסקה יזרמו לישות
  • העלויות שהתהוו או שיתהוו בגין העיסקה ניתנות למדידה באופן מהימן.

כמו כן כללי ההכרה בהכנסה קובעים שיש להבחין בין מתן שירות לבין מכירת נכס:

א.    מתן שירות: ברגע שניתן שירות מכירים בהכנסה . במידה וניתן שירות לחברה- המשכורת היא ההכנסה של נותן השירות; במצב כזה לא רלוונטי מתי הכסף ניתן אלא מתי השירות ניתן. אם השירות ניתן בחודש דצמבר- ההכנסה תירשם בחודש דצמבר גם אם הכסף ניתן בפועל בינואר.

          האופציה השנייה היא:

ב.     מכירת נכס: במכירת שולחן- ברגע שהשולחן עובר לקונה תירשם ההכנסה, גם אם התשלום יינתן בפועל בעוד שנתיים.

 3. עקרון הקבלת הוצאות עם הכנסות (The Matching Principle):

עקרון זה מספק קריטריונים מנחים לשאלות: מהי הוצאה ומתי יש להכיר בה לצורך מדידת הרווח התקופתי ודיווחו בדו"ח רווח והפסד. כל העלויות שנצרכו (בין במישרין ובין בעקיפין), והיו הכרחיות לצורך יצירת הכנסות אלו, יוכרו כהוצאות, וידווחו בדו"ח רווח והפסד עבור אותה תקופה חשבונאית, שבה הוכרו ודווחו ההכנסות. עקרון ההקבלה מדגיש את הקשר בין הוצאות להכנסות.

 4.עקרון הגילוי הנאות (Full Disclosure):

העיקרון מחייב את החברה להציג את כל האינפורמציה הרלוונטית לגבי משקיע סביר לקבלת החלטות. החברה צריכה להציג בפני האדם הסביר הזה את כל האינפורמציה בכתב. והדגש הוא על כל האינפורמציה. בד"כ נראה שמדובר במספרים, אבל לעיתים האינפורמציה הרלוונטית היא נטולת מספרים. לעיתים מדובר גם על תביעה משפטית. אם יש תביעה נגד החברה עדיין האינפורמציה הרלוונטית צריכה להיות כחלק מהרישום.

עקרון זה מספק קווים מנחים אודות מידת הפירוט וצורת ההצגה, שלפיהן יש לדווח על החלקים המרכיבים את הדו"חות הכספיים, כדי לאפשר השגת מטרות הדיווח הפיננסי. בהתאם לכך, המכלול המכונה "דו"חות כספיים" כולל שלושה חלקים עיקריים, אשר מתווים מקשה אחת:

  • דו"ח המבקרים לבעלי המניות.
  • ארבעה דו"חות כספיים (מאזן, רווח והפסד, שינויים בהון עצמי ותזרים מזומנים).
  • ביאורים לדו"חות הכספיים.

 5.    כלל העקביות:

 כלל העקביות קובע שברגע שהחברה בחרה שיטה X להצגת סעיף מסויים היא תמשיך תמיד באותה שיטה . קיימים מיקרים חריגים שבו ניתן לבצע שינוי שיטה.

 6. כלל המהותיות:

החברה תתיחס בביאורים בצורה נרחבת לדברים המהותיים בלבד.

7. עקרון היוצאים מהכלל (The Modification Principle):

עקרון זה כולל שני מושגים, אשר קיבלו הכרה נרחבת, כנחוצים לשם השגת המטרות העיקריות של החשבונאות והדיווח הפיננסי:

  • שמרנות: בהקשר של חשבונאות ודיווח פיננסי, המשמעות היא זהירות, היות והפעילות הכלכלית של הישות החשבונאית נעשית בתנאי אי- וודאות. לפיכך, כאשר מתעורר ספק, יש לבחור בפתרון הנוטה פחות מכל להערכת- יתר של נכסים והכנסות. דוגמא לכך הוא הכלל, לפיו יש להעריך את המלאי שיוצג במאזן ע"י הנמוך מבין העלות ההיסטורית או ערך השוק.
  • ענפים מיוחדים: ענפי משק בעלי מאפיינים ייחודיים, כגון בנקים, חברות ביטוח וקרנות נאמנות, דורשים לעיתים כללי חשבונאות ודיווח פיננסי נפרדים, המותאמים למאפיינים הייחודיים של אותם ענפים.

 רווח חשבונאי מול הרווח הכלכלי:

רווח חשבונאי: רווח השנה, המתקבל ע"י הפחתת ההוצאות מן ההכנסות.

רווח כלכלי: מבטא שינוי תקופתי בערך הנוכחי של הרווחים הצפויים.

 הערכה החשבונאית מכירה בשינוי ערכו של רכוש, רק בעת מימושו.

הערכה הכלכלית מכירה בכל עת בשינוי ערכו של הרכוש.

הרווח הכלכלי לוקח בחשבון רווחים הצפויים בעתיד, בעוד שהרווח החשבונאי לוקח אותם בחשבון רק בעת מימושם.

 רישומים וסיכומים מתוך הרצאות שונות.

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: